עיריית פתח תקווה נ' אגודת דגל ראובן פ"ת מס' 580017200

החלטה

לפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית בסדר דין מקוצר שעניינה תשלום חוב ארנונה כללית לשנים 2009-2010 בהתייחס לנכס הידוע כחלקה 87 גוש 6374 (להלן:"הנכס").

בקשת הרשות להתגונן אותה הגישה הנתבעת מושתתת על מספר טענות עיקריות: האחת, קיימת אי בהירות בנוגע לחוב הנטען, לנכס אליו הוא מתייחס ולתקופת החיוב. בנסיבות אלה ונוכח אי הבהירות, טוענת הנתבעת טענת התיישנות. שנית, הנכס שימש כבית ספר ומדיניותה של התובעת הייתה לא להשית חיובי ארנונה כללית על מבנים המשמשים כבתי ספר ומוסדות חינוך בתחומה. עם זאת, ובאותה נשימה ממש, מעלה הנתבעת טענה שלישית והיא כי לפני מספר שנים ננטש הנכס ומאז הוא אינו ראוי לשימוש ומכאן שאין חייבים בתשלום ארנונה כללית בגינו (סעיף 330 לפקודת העיריות). לחיזוק טענה זו מביאה הנתבעת מסמך פרי עטה של התובעת ממנו עולה כי מצבו הפיזי של הנכס מוזנח ובחלקים מסוימים –רעוע. בסיכומיו הרחיב ב"כ הנתבעת את החזית והוסיף טענה שלא נמצא לה זכר בתצהיר ולפיה הנכס המדובר הוא נכס מורכב המכיל מספר מבנים ולא נעשה ניסיון לשייך את הטופס שצורף לכתב התביעה למי מן המבנים.

במועד הדיון נחקר המצהיר, מר כץ, על תצהירו. הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. ב"כ התובעת העלה בין היתר טענת חוסר סמכות עניינית לבית משפט זה כטענה מקדמית. לדבריו, הסמכות לדון ולהכריע בשאלות האם זכאית הנתבעת לפטור בשל היותה מוסד חינוך והאם היא זכאית לפטור בשל מצבו של הנכס נתונה למנהל הארנונה ולא לבית המשפט בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (להלן:"חוק הערר") . מאידך, ציין ב"כ הנתבעת כי מכיוון שהתובעת היא שבחרה להגיש תביעתה לבית משפט זה הרי שלא ניתן מנימוקי סמכות עניינית למנוע מן הנתבעת את טענות ההגנה מלהעלות בפורום בו בחרה התובעת להגיש את תביעתה.

דיון והכרעה

לטעמי יש ליתן לנתבעת רשות להתגונן בטענה אחת ויחידה ולפיה היא פטורה מתשלום ארנונה בשל מצבו הפיזי של הנכס (סעיף 330 לפקודת העיריות). בבר"ם 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו - מנהל הארנונה (לא פורסם, 30.12.09) קבע בית המשפט העליון בעניין הסמכות לדון בטענת נישום לזכאות לפטור מחמת מצבו הפיזי של הנכס כי: "בפסיקת  הערכאות הדיוניות ניתן למצוא הכרעות סותרות בשאלה האם הכרעה בדבר תחולתו של סעיף 330 באה בגדרי סעיף 3(א) האמור ( . . .)). בעניינו כל ההליכים החלו בועדת הערר ואף אחד מהצדדים לא טען בעניין הסמכות. כשלעצמי ומבלי לקבוע מסמרות בדבר נוטה אני לדעה כי הדבר אכן מצוי בסמכותה של ועדת הערר מה גם שמדובר בבדיקה עובדתית לגביה זו  הערכאה המתאימה. ואולם, כאמור, מאחר שהעניין לא נדון לפנינו ולא נשמעו בו טענות אמנע מהכרעה בו ואבקש להותירו בצריך עיון". (סעיף 25 לפסה"ד)

נוכח חילוקי הדעות בפסיקה והימנעות מלקבוע הלכה מחייבת בסוגיה, דומני כי יש לאפשר לנתבעת להתגונן בהליך זה בפני התובענה בטענה זו, מה עוד שלא נמצא חולק, לפחות בהליך שלפניי, על מצבו הקשה של הנכס.

עם זאת, כי ככל שהסמכות העניינית לדון בטענה נתונה לגורם מנהלי ולא לבית המשפט, נשללת האפשרות מבית משפט זה לדון בטענה. בע"א 739/89 מיכקשוילי נ' עיריית ת"א, פ"ד מה (3) 769 (1991) נקבע כי:

"טענות, אשר ניתן להעלות בהשגה, אין לעוררן בהתגוננות מפני תביעת העירייה לתשלום הארנונה. אחרת תימצא מסוכלת מטרת החוק לקבוע דרך מסוימת להשיג על החלטות העירייה בנוגע לחיוב בארנונה".

ביטוי לדברים ברוח זו ניתן למצוא בסעיף 3 (ג) לחוק הערר עצמו הקובע כי "אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה.". מכלל ההן בסעיף 3 (ג) למד אתה על הלאו: מכך שלנישום הותר להעלות רק טענת "איני מחזיק" ברשות בית המשפט במסגרת הליך משפטי, ולא כל טענה אחרת מן הטענות הקבועות בסעיף 3 (א) לחוק הערר, ניתן ללמוד כי לגבי יתר הטענות המפורטות בסעיף 3 (א) לחוק הערר, לא תינתן רשות דומה להעלאתן בפני בית המשפט ומי שלא טען טענות אלה בהליך המנהלי החמיץ את ההזדמנות לעשות כן.

מכיוון שטענת הנתבעת איננה טענת "אינני מחזיק" הרי שלא ניתן, לאור האמור, להתיר לה להעלות טענות אחרות על פי סעיף 3 (א) לחוק הערר בבית המשפט ושלא בדרך של הגשת השגה למנהל הארנונה.

נפנה כעת ליתר טענות הנתבעת;

דין טענת הנתבעת כי היא זכאית לפטור מתשלום ארנונה בשל היותה מוסד חינוכי או בית ספר להידחות. מר כץ העיד בבית המשפט כי בנכס פעל בית ספר עד לשנת 1995 לערך. התביעה, כזכור, הוגשה בגין שנים 2009-2010 בהן, כעולה מעדותו של מר כץ, לא פעל בנכס בית ספר. בנסיבות העניין ומשברור כי בשנים הרלוונטיות לעניין לא נעשה שימוש בנכס כבית ספר, פשיטא שהנתבעת אינה זכאית לפטור מארנונה בשל השימוש שנעשה בעבר בנכס כמוסד חינוכי.

גם דינה של הטענה לפיה קיימת אי בהירות בכתב התביעה ונספחיו להידחות וזאת משני טעמים עיקריים: האחד, התובעת פירטה, כאמור, בכתב התביעה הן את הנכס נשוא התביעה והן את השנים הרלוונטיות לתביעה. אכן, לנתבעת טענות בנוגע לנספחי כתב התביעה אולם ראוי לזכור בעניין זה כי על פי תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום ארנונה כלל אינה מחויבת בצירוף נספח ובו פירוט חובה של הנתבעת לתובעת. שנית, ומעבר לנדרש אציין, כי ככל שהיו אי בהירויות שהיה מקום לבררן הרי שעל פי הפסיקה המקום לעשות זאת הוא לפני הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן במסגרת דרישה לקבלת פרטים נוספים מן הרשות. סירובה של הרשות המקומית להמציא פרטים כאלה או להבהיר את כתב התביעה על מנת לאפשר לנתבעת להתגונן עשוי להצדיק מתן רשות להתגונן מטעם זה בלבד (השווה: רע"א 3545/90 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אפ.אר. למימון והשקעות בע"מ,דינים עליון י"ז 12). משאין טענה כי הנתבעת פנתה לתובעת על מנת להבהיר אי בהירות שעלו אצלה למקרא כתב התביעה ונספחיו אין בדבר כדי להועיל לנתבעת בשלב זה.

כאמור, טענת הנתבעת בנוגע להיות הנכס מורכב ממספר מבנים היא טענה שעלתה לראשונה רק בסיכומי הנתבעת ואין להם זכר בתצהירה. ב"כ התובעת התנגד, ובצדק, להרחבת החזית ובנסיבות אלה אין מקום להידרש כלל לטענה.

סיכומם של דברים: הבקשה מתקבלת רק ביחס לטענה כי הנתבעת זכאית לפטור מתשלום ארנונה עקב מצבו הפיזי של הנכס. יתר טענות הנתבעת נדחות. בשים לב לתוצאה – אין צו להוצאות בהליך זה.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ב, 28 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: